<h1>פסקי הרשב"ץ — נדה</h1>
<h2>דף ז.</h2>
קיימא לן שהאשה המקשה לילד ומתה שהיא מתה תחילה הילכך מביאין סכין דרך רשות הרבים בשבת וקורעין את כריסה ומוציאין את הולד. ואם היא יוצאת ליהרג ויושבת על המשבר ממתינין לה עד שתלד אעפ"י שאם אינה יושבת על המשבר אין ממתינין לה.
<h2>דף יח:</h2>
כל השנים הנזכרים בבן ובת כולן הן מעת לעת שצריכין שנים שלמות ויום אחד, מיהו לא בעינן שעות שלימות אלא כיון שנכנס באותו יום דיו וכן נמי חדש העבור הוא שלהן. אבל עשרים שנה של סריס אפילו לא נכנס בשנת עשרים אלא שלשים יום דיו, וצ"ע לתשב"ץ אם יום ל' מקצתו ככולו אם לא.
